מכירים את הרגע הזה שאתם שואלים בקבוצה אם יש עוד מישהו שרוצה לשתף ואז יש שקט, אתם בטוחים שהנה ההפסקה מגיעה, ואז… משתתף אומר "…כן, אני רוצה לשתף… האמת שפתאום אני מבין שהמקום המרכזי שנדרש בו ליישם גיימצ'נג'ר הוא ב…" ותוך פחות מ5 ד' כל המשתתפים יושבים דרוכים, מקשיבים, שואלים שאלות, העיניים בורקות וברור לכולם שהאומץ של אותו משתתף מאפשר לכולם להיות יותר אמיצים, יותר אותנטיים, ושבעצם הוא לא היחיד שמתמודד עם הסוגיה הזו, בעצם היא כואבת להרבה מתוך היושבים במעגל… פתאום עוד אנשים משתפים בקושי, פתאום יש מלא רצון לעזור, ומלא רעיונות יצירתיים עולים לאוויר, פתאום הנחות ייסוד שונות של אנשים שונים פותחות עוד אפשרויות… אלו הרגעים ששווים זהב, עבור אותו משתתף, עבור כל ה"מזדהים השותקים" ועבור הקבוצה
סיימנו אתמול עוד סדנת גיימצ'נג'ר מוצלחת לדרג ביניים בארגון בטחוני גדול, מורכב וחשוב… רציתי לשתף קצת מהחוויות בתקווה שתוכלו לקחת איתכם כמה כלים להגדרה והטמעה של שינויים… שינויים קטנים שעושים את ההבדל! ולהינות קצת מה"קסם" שהיה שם
קודם כל, תמיד מדהים אותי מה קורה לקבוצה בתהליך של 3 ימים! איך קבוצה מתחילה מנקודה מסויימת, לעיתים מהוססת, רמת שיח בסיסית, רמת אינטימיות מוגבלת, ואיך לאט לאט (או בעצם מהר מהר) אנשים אמיצים מזהים את הפוטנציאל להתפתחות ורווח אישי, קופצים למים, מביאים את עצמם ופתאום הקבוצה "פותחת מבערים" ונוצרת אינטימיות מיוחדת, שיח עומק וקבוצה עובדת
שלב א' בהגדרת הגיימצ'נג'ר – הדברים החשובים באמת
כשלב ראשון עסקנו בדברים החשובים באמת… לזירת העבודה השתמשנו ב"אבנים הגדולות" והחלק היותר עצמתי מהתיאוריה והעצירה להתבוננות – היתה העובדה שהמשתתפים ישבו בזוגות והציגו אחד לשני ואתגרו אחד את השני -"טריק" זה הביא להם ערך גדול ורלוונטי ליומיום, והפך אותם לפרואקטיביים. חלק מהאנשים ממש תארו פער אדיר לפני דיוק האבנים הגדולות והתחושה אחרי. כדי לאפשר למשתתפים לעצור את המציאות ולהתבונן בשקט על החיים שלהם, נסענו לשמורת חוף השרון המקסימה, ויצאנו ל45 ד' לבד, בשקיעה, על הדק מעל הים, רגע לעצור, להתבונן, ולהגדיר את הדברים החשובים באמת בחיים ולייצר תמונת מצב. לאחר מיכן השיח סביב המדורה, בשקט בחושך, מאפשר פתיחות והתבוננות אחרת. זה ייצר לנו תשתית טובה ליום למחרת כדי להתחיל לדבר על שינויים שהיו רוצים להוביל בעבודה ובחייהם
!פיצוח ה"גיימצ'ינג'ר… הדבר שיעשה את ההבדל
הפרק המרתק הבא היה להצליח לפצח את הגיימצ'נג'ר -מה הדבר הפרקטי שיהיה מספיק קטן כדי להטמיע אותו, ומספיק גדול כדי להביא ערך משמעותי ולהיות גימצ'נג'ר. גם הפעם היו לנו כמה דוגמאות "קלאסיות" וכמה ייחודיות. היו כמה דוגמאות לפעולות"קטנות" שאין ספק שהתמדה בעשייתם תביא ערך גדול. תמיד מדהים למצוא את אותם "הרגלי מפתח" כפי שקורא להם צ'ארלד דוהיג, או גיימצ'נג'רים בשפה שלנו – שעצם עשייתם היא יחסית קלה, אבל הערך שהם מביאים הוא אדיר.
לדוגמא בחורה שרצתה לשפר את שותפות עם בן הזוג, הגדירה "מעשה קטן בכל יום" – לכאורה פשוט, כל יום לחשוב על בן זוגי ולעשות מעשה קטן עבורו, מסמס באמצע היום, ועד הכנת א.בוקר, ופתק קטן… דוגמא אחרת היה מנהל שכל היום טרוד במיילים ולא מצליח לעבוד בגללם. הוא החליט כל פעולה פשוטה של 3 פעמים ביום לבדוק מיילים" אין ספק שפעולה זו תאפשר לו שקט, פניות, ובעיקר ריכוז במה שהוא עושה ולא זמינות קבועה שמייצרת תחושה של שליטה מדומה וחוסר מיקוד במה שקורה עכשיו, או מנהל שמבין "פתאום" שהוא בתפקיד נותן שירות, וגם בשעתיים החשובות שהוא נמצא עם הילדים הוא מבין שהוא "נותן שירות" לאחרים, ולא "נותן שירות" לילדים שלו… הגיימצ'נג'ר שלו הוא להיות באופן מלא עם הילדים בין 19-21, ולחזור לכולם ב21… לכאורה פשוט, אבל בפועל זה שינוי הרגל שיעשה את ההבדל.
ECOSYSTEM – איך ליצור את הסביבה שתגרום לנו ליישם את הגיימצ'נג'ר
עולם האקוסיסטם הוא העולם המרתק ביותר לתחושתי. הנחת הייסוד שלנו היא שגם אם אתה יודע מה הדבר שיעשה את ההבדל (הגיימצ'נג'ר), לא תמיד אתה באמת מצליח להטמיע אותו… למה? בדרך כלל כי אין לך את התשתיות והסביבה – האקוסיסטם המתאים. גישת בניית האקוסיסטם טוענת שעל מנת "לנעול את השינוי" ואו לגרום לו לקרות, עליך כמוביל השינוי ליצור את הסביבה, השותפים, המסגרת, הרוטינות והטקסים שיגרמו לגיימצ'נג'ר שלך לקרות.
יש מספר אלמנטים ברורים וקריטיים להטמעת שינוי, את רובכם תדעו להגיד בשליפה מהירה. מה הבעיה?! … יש פער אדיר בין ההבנה של מה הגורמים לסביבה מטמיעת שינוי לבין הביצוע שלה! למרות שאנחנו יודעים מה נדרש כדי לייצר סביבה שכזו – מעטים מהמנהלים שבאמת מייצרים את הסביבה.
כשראיינו לאחר שנה וחצי אנשים מה גרם לגיימצ'נג'רים שלהם להיטמע ולחיות, או לנבול ולמות… מצאנו גורם משותף אצל כולם… שותף בעל אינטרס
החלק המדהים, הוא שלמרות שזה כ"כ ברור, שאם יש לך שותף אמיתי, שתומך כשצריך, שמזכיר לך מה באמת חשוב לך, ששם מראה לא פשוטה כשצריך, ונותן כתף להישען כשצריך – למרות שזה כל כך ברור – מעטים מהאנשים באמת מייצרים את השיחה זו שהם יכולים להגיד: "אני זקוק לעזרתך! אני מבין ש… זה הגיימצ'נג'ר שלי… ואני מבין שעל מנת להוציאו לפועל – אני זקוק לעזרה"… אם בחרתם נכון, מעטים מהשותפים יפנו לכם את הגב וילכו הלאה. אם בחרתם בשותף בעל אינטרס שאוהב אתכם, יצרתם ברית עומק שעוסקת בדברים החשובים. עכשיו נשאר לייצר את הרוטינה הנכונה של מפגש ותחזוק הקשר עם העשייה היומיומית.
מדהים כמה הפעולה של רתימת שותף אמתית היא חשובה, היא פשוט זו שעושה את ההבדל. יכול להיות שאנחנו צריכים לעזור לאנשים לבקש עזרה. אולי צריך לעשות סימולציות כדי שאנשים יתנסו, יקבלו בטחון ויחזרו למציאות עם כלי חזק ומשמעותי ליצירת בריתות להוצאה לפועל של הדברים החשובים באמת…
