מוצרים ומתודות

מחשבות על פריצת גבולות וחיבור ליומיום 

קורס פיתוח מנהלים בחברת סטארטאפ שנמצאת בתהליך של צמיחה מהירה, מדברים על ניהול זמן. ארבעת הרבעים: דחוף חשוב, לא דחוף חשוב, דחוף לא חשוב, לא דחוף לא חשוב. אומרת אחת המשתתפות- אני תמיד מוצאת את עצמי בדחוף חשוב. לא מצליחה להגיע לדברים החשובים והלא דחופים. למה? כי אין לי שליטה על לוחות הזמנים, על עומס המשימות ועל הדברים שמנחיתים עלי מלמעלה.

ממשיך אותה מנהל אחר ואומר- בחברה שלנו לא אומרים לא. מצופה מאיתנו לקחת עוד ועוד דברים ולא להגיד לא. עוברים לשיחה על delegation וחניכה – אומרים המנהלים "אין מקומות שבהן ניתן לאפשר לעובדים שלנו להתנסות במשימות חדשות כי בכל המשימות  חשוב שנצליח ואין מקום לטעויות. אז אנחנו לוקחים את הדברים על עצמינו ומשאירים לעובדים משימות משניות ועבודה שחורה" . כיועצים, הרגשנו שהאנשים מולנו נמצאים בתוך לופ. לופ שנוכח מאוד במפגשים של הקורס ואין לנו ספק שהוא נוכח גם ביום יום של הארגון. כדי לצאת מהלופ הזה, הזמנו את ראשי הצוותים ואת המנהלים שלהם לשיחה וביקשנו מכולם להגיע מוכנים כדי להעלות את הדברים שלתפיסתם צריכים להשתנות. מעבר לכותרות אמורפיות- ביקשנו שיכינו דוגמאות קונקרטיות מחיי היומיום כדי שניתן יהיה לנהל שיח ענייני.  

מגיע המועד. יושבים כולם מול שולחן בחדר הישיבות והמנכ"ל מבקש מראשי הצוותים להשמיע את אשר על ליבם. שתיקה בחדר. המנכ"ל, בחור צעיר , חייכן. נראה מופתע. "אף פעם לא חוויתי אתכם בשתיקה כזו. מה קורה?" אחד מראשי הצוותים  אוגר אומץ ומדבר: "בסוף השבוע האחרון נחתה עלי משימה בהפתעה. עבדתי מסביב לשעון כדי להספיק לבצע אותה אבל זה בא על חשבון משימה אחרת שתכננתי לבצע. הגיע יום ראשון ומצאתי את עצמי ננזף. אז יצא שגם עבדתי קשה בזמני ה"חופשי" וגם שאני לא בסדר".  "מה שהפריע לי " עונה לו המנהל הישיר שלו "זה שהמטלה שלא הספקת ישבה לך על השולחן כבר שבועיים. ואם לא היית מחכה איתה לרגע האחרון לא הינו מגיעים למצב שאתה לא מספיק אותה. אתה אומר שאתה עמוס אבל יש לך עובדים ואם לא תעביר אליהם את הדברים אתם לא תצא מזה. למה אתה לא עושה את זה?" שתיקה. "יש תחושה שאין מקום לטעויות " אומרת ראשת צוות אחרת "אני אישית נמנעת מהעברת משימות מפחד שדברים יפלו. האנשים שתחתי הם מוכשרים ואני מעריכה אותם אבל יש דברים שאני צריכה לוודא בעצמי שנעשים כמו שצריך ואם אני כבר כל כך נוכחת אז עדיף לי כבר לעשות בעצמי" 

" אני חושב שאנחנו קצת מתבלבלים " אומר המנכ"ל. "נכון, אני תמיד אומר שאני דורש מצוינות אבל יש הבדל מאוד גדול בין מצוין לבין מושלם. אם הבנתם שמה שאני מבקש זה שלמות אז שידרתי משהו לא נכון. הנה תיקון טעות בשבילכם – מי ששואף לעשות הכל מושלם לא נותן לגיטימציה לטעויות וזה מיצר פחד. עכשיו כשאני חושב על זה – אני מבין את השתיקה שלכם בתחילת השיחה הזו. בבקשה אל תפחדו. אני מעדיף שתטעו על פני זה שתקפאו במקום. כמנהלים התפקיד שלכם הוא לזוז. להניע.  את עצמכם, את העובדים שלכם את הקולגות , גם אותי. רק ככה נגיע למקום של מצוינות. אני בטוח שמישהו כבר אמר לפני – שמטעויות לומדים. תנו לעצמכם את הגרייס . תנו אותו גם לעובדים שלכם . כי אם הם לא ירגישו שהם לומדים ומתפתחים הם ילכו. ואם לא תתנו לי ריקושטים על מה שאתם תופסים כטעויות שלי – המציאות שלכם ושל האנשים שתחתיכם לא תשתנה. זה ההבדל בין להיות העובד הכי מוכשר ללהיות מנהל. אני נותן לכל אחד ואחד מכם הגה קטן. אני מצפה שתשתמשו בו כדי לתמרן. ואני מצפה לזה כי אני דורש מצוינות. " 

המפגש הזה הוא כל מה שהיינו צריכים כדי לפתוח את הצ'אקרות של הלמידה וההתפתחות בקורס שלנו. מאותה שיחה התחלנו לראות תנועה: ראינו אותם, למשל, חוקרים את המתח שבין ניהול מיקרוסקופי להזנחה עד שהם מוצאים את האיזון או הודפים הנחיות מלמעלה ובודקים איך זה מרגיש ואיך זה נתפס. "המנהל שלי אומר לי שהפכתי לשלילית" אמרה לנו יום אחד אחת מראשות הצוותים. ואנחנו חגגנו את זה. לא בגלל שחשבנו שזה טוב שהיא נחווית כשלילית אלא כי היא התחילה לזוז. והיא תלמד איך לטייב את התקשורת שלה כך שהדברים שלה יבלעו טוב יותר בגרון כשהיא עושה מהלכים של managing up ובינתיים- מחיאות כפיים סוערות! היא עושה את מה שהיה בלתי ניתן לתפיסה רק שבוע קודם!!

זה כמעט לא משנה איזה מודל או תאוריה אנחנו מלמדים בקורס אם אנחנו לא מוודאים שהוא קורם עור וגידים בחיי היום יום – כי שם המורכבויות האמיתיות. שם נמצאת היציאה האמיתית מאיזור הנוחות. זה השדה שבו אפשר באמת ללמוד איך להפוך מהעובד מס. 1 בארגון למנהל. 

קורס פיתוח מנהלים שמתנהל כמסגרת הרמטית ומנותקת מהיום יום פשוט לא יעשה את העבודה. 

על זה מדבר עקרון 70\20\10 : 70% למידה מהתנסות, 20% למידת עמיתים , 10% תכנים פרונטאלים. חשוב לעודד את המשתתפים להתנסות וכמה שיותר : בין אם זה "על יבש" – בסימולציות ובתרגילים התנסותיים ובין אם בהתערבויות אמיתיות בחיי הארגון. חשוב לערב את המנהלים הישירים בתהליך כי אם שלחנו אנשים לקורס שהדברים שקורים בו נשארים בין כותלי כיתת הלימוד אז לא עשינו כלום. ובעיקר חשוב להאמין שיכולה להיות תנועה. שצריכה להיות תנועה. כשאין תנועה – אין חיים. 

בכל שאלה אנו עומדים לרשותכם, צרו עמנו קשר ונשמח לעזור.